גיבוי שומר על המידע שלכם. הצפנה עוזרת לשמור על כך שרק מי שמורשה לכך יוכל לקרוא אותו.
הצפנה נמצאת כמעט בכל מקום: באחסון, ברשת הארגונית, באינטרנט ובענן. המטרה שלה היא להגן על המידע מפני מי שעלול להשתמש בו לרעה, בין שמדובר בגישה לא מורשית מתוך הארגון ובין שבניסיון חדירה מבחוץ. היא גם יכולה לתמוך בעמידה בדרישות הגנה על מידע.
המידע השוטף הוא חלק חיוני מהפעילות העסקית. הגיבויים מגינים עליו בכך שהם מאפשרים להחזיר גרסאות של קבצים שאבדו, נפגעו, נגנבו או נערכו בצורה שגויה, ולעזור לעסק להמשיך לעבוד.
למה כדאי להצפין גיבויים?
במקום לשאול “למה להצפין את הגיבויים?”, כדאי להפוך את השאלה: “למה בעצם להשאיר אותם בלי הצפנה?” קשה יותר למצוא סיבה טובה לאפשרות השנייה. אם אין סיבה מוצדקת להימנע מהצפנה, הבחירה המתבקשת היא להפעיל אותה.
הרי עותק הגיבוי יכול להכיל בדיוק את המידע הרגיש שיש במחשב: מסמכים עסקיים, פרטי לקוחות וקבצים שאתם ממש לא רוצים שיגיעו לידיים הלא נכונות. גם עותק החירום ראוי למנעול משלו.
איך רוצים להצפין את הגיבויים?
שתי שיטות מרכזיות מסייעות להגן על הגיבוי: הצפנה בצד המקור והצפנה בצד השרת. ההבדל ביניהן הוא המקום שבו המידע מוצפן ומי שולט במפתחות.
הצפנה בצד המקור
המידע מוצפן לפני שהוא יוצא מהמחשב, מהשרת או מהרשת שלכם. מפתחות שבשליטתכם מאפשרים לפענח אותו בהמשך.
הצפנה בצד השרת
מערכת האחסון מצפינה את המידע כשהוא נשמר אצלה. בתצורה הבסיסית, שירות הענן מנהל את המפתחות.
בהצפנה בצד המקור ניתן להשתמש ב־AES-256, בהתאם ליכולות תוכנת הגיבוי ולתצורה שנבחרה. AES הוא תקן הצפנה שנמצא בשימוש רחב בעולם. כבר בשנת 2003 אושר שימוש ב־AES להגנה על מידע ממשלתי מסווג בארצות הברית, בכפוף לאורך המפתח ולכללי השימוש הרלוונטיים.
זו הצפנה סימטרית: אותו מפתח משמש להצפנה ולפענוח. אפשר לחשוב עליו כעל הקוד שפותח את הכספת. הכספת יכולה להיות מצוינת, אבל בלי הקוד לא נוכל להוציא ממנה את מה ששמרנו.
מהו מפתח הצפנה של גיבוי?
מבחינת המשתמש, הגדרת ההצפנה עשויה להיראות כמו בחירת סיסמה הכוללת אותיות, מספרים וסימנים. היא יכולה להיות קצרה וחלשה במיוחד, כמו האות a, מורכבת וקשה לזכירה, כמו Da^\^K1'8Uay7pFIq:1S, או משפט סיסמה ארוך, כמו when.1.wasYoung-I-likedToGoOnROLLERcoasters.
העיקרון הוא לבחור סוד חזק שקשה לנחש או לגלות באמצעות ניסיונות רבים. אורך ומורכבות יכולים לעזור, אבל לא מספיק להוסיף תו אחד לסיסמה צפויה. הדוגמאות כאן הן להמחשה בלבד, ולא סיסמאות שכדאי לאמץ.
חשוב גם להבחין בין סיסמת ההצפנה שמקלידים לבין המפתח הקריפטוגרפי שבו משתמש האלגוריתם. התוכנה עשויה להפיק את המפתח מהסיסמה. לכן “סיסמה ארוכה” ו“מפתח AES באורך 256 ביט” אינם אותו הדבר.
כשהגיבוי מוצפן בצד המקור, הגישה לקובצי הגיבוי לבדה אינה אמורה להספיק לקריאת המידע. נדרשת גם אפשרות לפענח אותו באמצעות המפתח המתאים.
איך פועלת הצפנה בצד השרת?
הצפנה בצד השרת, או SSE, מגינה על מידע במנוחה: המידע שכבר נשמר במערכת האחסון. שירותי ענן רבים מציעים אותה. ב־Amazon S3 היא נקראת Server-Side Encryption; ב־Azure משתמשים במונח Storage Service Encryption; וב־Google Cloud מקובל לדבר על Encryption at Rest.
בתצורה הבסיסית, השירות מצפין את המידע כשהוא מגיע ונשמר בדיסק, ומפענח אותו כאשר בקשת גישה מורשית דורשת זאת. שירות הענן מנהל את מפתחות ההצפנה כחלק ממנגנון האחסון. קיימות גם אפשרויות שבהן הלקוח שולט במפתחות, אבל כאן נתמקד באפשרות הפשוטה יותר.
- המידע מגיעבקשת כתיבה לשירות האחסון
- המערכת מצפינההעותק נשמר מוצפן בדיסק
- גישה מורשיתהשירות מפענח בעת הקריאה
מבחינתכם, התהליך יכול להיות שקוף: המידע שעל הדיסק מוצפן, בלי שתצטרכו להקליד סיסמה בכל פתיחה. זו שכבת הגנה נוספת שמנוהלת ברקע.
נניח ששמרתם מסמך עסקי חשוב בענן בלי להצפין אותו מראש. אולי אתם צריכים לפתוח אותו דרך מערכת חיצונית, ואולי פשוט לא הפעלתם את ההצפנה בתוכנת הגיבוי. הצפנה בצד השרת עדיין יכולה להגן על העותק שנשמר בדיסק.
אם מישהו ישיג דיסק פיזי ממערכת האחסון, הנתונים הגולמיים שבו יהיו מוצפנים. בלי מפתחות השירות המתאימים, עצם ההחזקה בדיסק אינה אמורה לאפשר לו לקרוא את הקובץ. עם זאת, אין בכך תחליף להגנה על החשבון: משתמש בעל הרשאות קריאה יכול לקבל מידע שהשירות פענח עבורו.
אם כבר הצפנו מראש, צריך גם הצפנה באחסון?
כן, שתי השכבות יכולות להשלים זו את זו. הצפנה בצד המקור מגינה על תוכן הגיבוי עוד לפני ההעלאה; הצפנה בצד השרת מוסיפה הגנה ברמת האחסון.
כאשר שכבת האחסון מספקת הצפנה אוטומטית בלי עלות נוספת או תפעול מיוחד, יש בה יתרון ברור. עם זאת, מסלולים מתקדמים לניהול מפתחות עשויים לכלול עלויות ואחריות תפעולית. בדקו מה כלול בתצורה שלכם.
רוצים לוודא שהגיבוי שלכם מוצפן ושאפשר גם לשחזר אותו? דברו עם צוות BackupONE.


